מערכת החינוך סובלת הן ממחסור במורים והן מירידה באיכות. אבל אפשר לפתור את הבעיה על ידי יצירת מסלול ייעודי עבור המורים הפוטנציאליים והשקעה בהם. כך זה יכול לעבוד
פורסם ב"ישראל היום" ביום שישי, 19.11.2021 ט"ו בכסלו תשפ"ב
רק כמחצית מהמורים המצטרפים למערכת החינוך הכללית הם בוגרי תואר בהוראה, כך לפחות עולה מנתוני הלמ"ס שפורסמו לפני שנתיים. בעוד מערכת החינוך סובלת ממחסור קריטי במורים מוכשרים, ומשרד החינוך נאלץ להתפשר על תנאי קבלה נוחים יותר - מערכת הביטחון, וצה"ל בראשה, מאמצת את הטובים ביותר שמצמיחה מערכת החינוך ומפנה אותם למסלולים איכותיים, חלקם ארוכי טווח. הלכה למעשה, צה"ל משתמש בחוק גיוס חובה וקוטף מדי שנה את הפירות האיכותיים ביותר של מערכת החינוך.
משרד הביטחון ומשרד החינוך - האחד מצליח לגייס ולשמר הון אנושי מהטובים ומהאיכותיים בכל שנה, והשני משמש תמונת הראי שלו. האם משרד החינוך לא יכול לנהוג כמו צה"ל? אמת, אין לרשות משרד החינוך חוק גיוס חובה לתחום החינוך, אף ששווה אולי לבחון זאת. אך האם מדינה שאוהבת להתהדר בחשיבה היצירתית שלה לא מסוגלת לחשוב אחרת?
מערכת החינוך, שכה זקוקה להון אנושי איכותי, היא העץ המניב את הפירות שמהם נהנה צה"ל. האם אי אפשר לייצר תהליך שבו העץ המניב ייהנה מפירותיו האיכותיים? בראייתי, הכל מצוי בידי משרד החינוך. דרך מערכת החינוך עוברים כל המורים הפוטנציאליים העתידיים. מה שנותר לה הוא רק לאתר את הטובים והמתאימים, ולהבנות תוכנית שתשמר אותם במערכת.
בכל שנה מערכת החינוך נדרשת לכ־12 אלף מורים חדשים, אך השכר ההתחלתי הנמוך לא מושך למערכת מועמדים איכותיים. כך נוצר מצב שבו המערכת נאלצת להוריד את רף הכניסה. כשהמערכת גם לא יכולה לסנן מועמדים משום שהיא זקוקה לכולם, וגם אינה פולטת את הפחות טובים, התוצאה אחת: האיכות יורדת.
אם נבחן מודלים דומים למקצוע ההוראה, נגלה בני נוער בתפקידי הדרכה וחינוך הן בתנועות הנוער והן בצבא. בשני המקומות אנו רואים שהם משמשים מודל לחיקוי ועוסקים הלכה למעשה בחינוך של צעירים מהם - ובהצלחה רבה, במרבית המקרים. ברור שתוכנית להעלאת איכות המורים על בסיס איתור "הטובים לחינוך" עוד במהלך החטיבה העליונה מצריכה תכנון לאורך שנים, וצריכה להיעשות בתיאום ובשיתוף עם תנועות הנוער, עם צה"ל, עם מועצת המכינות, וכמובן עם משרד החינוך. מדובר בתהליך שיתווה מסלול ברור לקידום המתאימים לתפקידים משפיעים במערכת החינוך בישראל. המסלול יכול להיראות כך: איתור וסינון התלמידים הטובים להוראה; מסלול מקוצר לבגרות שכולל תעודת הוראה (11 שנות לימוד); שנים 12 ו־13 - הוראה בבתי ספר; שירות צבאי בהדרכה ולחלופין, המרה לשירות לאומי בבתי ספר; תואר ראשון לבחירה, לצד הוראה בבית ספר; השאלה לתעשייה אזרחית (רענון); חזרה למשרת ניהול.
הדו"ח השנתי של ה־OECD גילה כי מבחינת הכמות, ניתן לתלמידי ישראל הרבה יותר זמן לימודי. עם זאת, במחקרים בינלאומיים הבוחנים אוריינות בתחומי שפת אם, מתמטיקה ומדעים, משתרכת ישראל מאחור. אם אנחנו לא מצליחים להביא את התלמידות והתלמידים בישראל להישגים טובים דיים, אנחנו לא צריכים להוסיף להם עוד שעות וימים של למידה, אלא להתמקד במשיכת כוח אדם איכותי למערכת החינוך, בשימורו ובפיתוחו.
