"מסלולים ונתיבים"

עולם האקדמיה - השלכות שוק העבודה ודורות הלומדים העתידיים

מאת: שרון מאיו – מומחה ומרצה על פיתוח חדשנות במערכות חינוך (Sharonmayo8@gmail.com)

בעולם העבודה בו מקצועות נכחדים ואחרים נולדים מידי יום נדמה כי מוסדות ההשכלה הגבוהה ואנשי האקדמיה אשר מכשירים את העובדים העתידיים מתקשים לעמוד בקצב השינוי הנדרש ואף מתעקשים לשמר את הייעוד המקורי לפיו הוקמו מוסדות אלה לפני מאות שנים. נדמה כי שינויים המתבצעים במוסדות אילו מתרכזים בעיקר בשימוש בטכנולוגיה ללמידה עצמאית מקוונת אך לא בשינוי המבני והתוכני הנדרש במסלולי הלימוד ובדרכי ההוראה על מנת להתאימם לאתגרי המחר.

מטרת המוסדות להשכלה גבוהה הלכה והתפתחה מאז הקמתם ממוסד שתפקידו לשבח את כבוד האל דרך מקום להגשמה עצמית וחיפוש אחר האמת. במהלך המאות ה 18 וה 19 נבחנה שאלת מטרתה של האוניברסיטה מספר פעמים: עבור ויליאם פון הומבולדט, פילוסוף ודיפלומט גרמני, היתה האוניברסיטה קהילה שלמה של חוקרים וסטודנטים העוסקים בחיפוש אחר האמת. עבור הקרדינל ניומן, מטרת האוניברסיטה היתה לימוד ידע אוניברסלי. עבור הלורד רובינס, כלכלן שהוזמן על ידי הממשלה באנגליה כדי להכין דו"ח על עתיד ההשכלה הגבוהה, היו לאוניברסיטאות ארבע מטרות: הדרכה במיומנויות, קידום הכוחות הכלליים של המוח, קידום הלמידה והעברת תרבות משותפת -סטנדרטים משותפים של אזרחות.

שנים רבות ההנחה השלטת בקרב הסטודנטים שניגשו להירשם למוסדות ההשכלה הגבוהה היתה שמספיק שילמדו מקצוע טוב באקדמיה ועל בסיסו יוכלו למצוא מקום עבודה משם יטפסו בדרגים ויגיעו למשרות ניהול אשר תובלנה אותם אל החיים הטובים בפנסיה. אך כמשל מדליק הפנסים ("הנסיך הקטן") - "מְהִירוּת סיִבּוּבוֹ שֶׁל הַכּוֹכָב גָּדְלָה וְהָלְכָה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, אַךְ הַהוֹרָאוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לִי לֹא שֻׁנּוּ כְּלָל!" המצב השתנה וחלק מהניסיון שצברו עובדים לאורך שנות עבודתם הפך לא רלוונטי, הידע והניסיון שבידם התיישנו ולכן כעת עליהם לשוב וללמוד. התובנה הקיימת כיום בשוק העבודה היא כי בעולם החדש היציבות התעסוקתית שלנו נובעת מהיכולת שלנו להישאר רלוונטיים לצרכי התעשייה החדשים. בניגוד לעבר היציבות התעסוקתית כבר לא מגיעה מהמעסיק היא מגיעה מהיכולת שלנו להישאר רלוונטיים בשוק התעסוקה. זאת ועוד כבר כיום קיימים ומתפתחים מודלים חדשים ושונים להעסקה לא רק המודל הישן והמוכר של משרה שכירה אצל מעסיק.

ניסיון העבר מלמד כי שינויים המתרחשים בעולם העבודה משפיעים על עולם האקדמיה. כך המשבר העולמי בשנת 2008 שהוביל לאי ודאות בשוק העבודה הביא את הסטודנטים להשכלה גבוה לבחור במסלול לימודים שיבטיח להם מקצוע. אך האם המסקנה אליה הגיעו הסטודנטים בעקבות משבר 2008 נכונה גם לשינוי הבא בשוק העבודה, זה ההולך ומתרקם כבר כיום ונראה כי רק ילך ויחריף ? המציאות היא כי העולם מתנהל בקצב גבוהה מבעבר בכל הנוגע לתכיפות ההתיישנות וההתחדשות של ידע. המשמעות הישירה הינה שחלק מהידע שמלמדים במסגרת התואר באקדמיה הופך לבעל תאריך תוקף תפוגה קצר מבעבר. במצב שכזה יש לבחון מחדש את נטיית הסטודנטים לבחירת מסלול לימודים מבוסס מקצוע ולהתאימה למציאות הקיימת. בעת הנוכחית השכלה אקדמית עדיין נחשבת תנאי חשוב לעבודה וקשורה באופן מהותי וביחס ישיר לשכר. עם זאת אנחנו רואים פער בין התכנים הנלמדים במערכות ההשכלה לבין צרכי המעסיקים. ממחקר שבוצע לאחרונה על ידי Learning House"" עולה כי מחצית מהמעסיקים התקשו לאתר מועמדים מתאימים למשרות הפתוחות וכי הבעיה נעוצה במערכת ההכשרה והחינוך. כמעט שליש מהמעסיקים טענו שלמועמדים המגיעים ממוסדות הלימוד אין את היכולות המתאימות למלא תפקידים קיימים ועתידיים.

הסטודנטים שלומדים היום במוסדות להשכלה גבוהה יהיו אזרחי כלכלת העתיד ומתוך כך עליהם להיות מוכנים לרכוש במהלך חייהם ידע, מיומנויות וכלים שלא ילמדו במהלך התואר. לאור העובדה שאין אנו יודעים כיצד יראה עולם העבודה בעתיד מה שנותר לנו לבחון הוא את ההכשרה במוסדות ההשכלה הגבוהה וכיצד ניתן להתאים את תוכן היכולות הנרכשות במסגרת התארים הנלמדים בהם כך שיהיו רלוונטיים להתמודדויות עתידיות. במקביל יש לבחון את שיטות הלימוד וההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה ולהתאימן לדור הלומדים הנוכחי.

נראה כי אל מול אתגר ההווה המשתנה והעתיד הבלתי צפוי ניצבים שניים, מוסדות ההשכלה הגבוהה והסטודנטים. כבר כמה שנים מתקיים שיח ער בנוגע לשמירת ייחודיות ומסורת האוניברסיטאות מתוך ראייתם כמוסדות הדוחפים קדימה את גבולות הידע מעמיקים את ההבנה האנושית, תורמים לבריאותו ועושרו של העם ותורמים לצמיחה כלכלית. זאת לצד ראייתם כנותני כלים בידי אנשים על מנת שיוכלו להתפרנס. הסטודנטים לעומת זאת, די ברורים לגבי הסיבה שהם רוצים ללמוד באוניברסיטה - לרוב המכריע זה עניין של עבודה טובה יותר וקריירה מוצלחת. הלכה למעשה למרות רצונם של מוסדות ההשכלה הגבוהה כי הסטודנטים יהיו בעלי שאיפות גבוהות יותר מטרתה של האקדמיה הולכת ונעשית תועלתנית יותר.

חזון המועצה להשכלה גבוהה בישראל מביא לידי ביטוי את התפיסה של היות המוסדות להשכלה גבוהה משכן לחופש האקדמי, לאמונה החזקה בחופש המחקר וההוראה לצד התפיסה הקוראת למערכת להיענות לצרכים לאומיים ולפיתוח שוק התעסוקה. המועצה רואה את תפקידה המרכזי של ההשכלה הגבוהה ב"להרבות חכמה, לפתח את המחקר והחוקרים, לכתוב את העתיד ולהבטיח את הקדמה". במסגרת תכנית רב שנתית (2016-2022) החליטה המועצה על מספר יעדים: קידום תשתיות מחקר ועידוד המצוינות המחקרית מדעית, חדשנות בהוראה, בינלאומיות במערכת להשכלה גבוהה, חיזוק מסלולי ההייטק, קידום אוכלוסיות ערבים, נשים וחרדים.

על אף השיח הער בנושא אתגרי עולם העבודה העתידי ועל אף ההכרה של המדינה בצורך להתארגן ולחדד יעדים בהשכלה הגבוהה אל מול אתגרי עולם המחר ניכר כי הלכה למעשה מרבית מוסדות החינוך ממשיכים להתנהל בצורה דומה כמו בעבר. המגמה הבולטת היחידה בה ניכר שינוי מהותי הוא הסבתם של קורסים ואף אוניברסיטאות ללמידה מקוונת. למידה זו מעבר לכך שמאפשרת למידה מרחוק מאפשרת גם שימוש בטכנולוגיה המעשירה את חווית הלמידה של הסטודנט ושליטה על זמני הלמידה. לצד זאת ניכר כי גם תחום זה עוד צריך להיבחן בדומה לבאזז הגדול סביב קורסי ה MOOC אשר נולדו מתוך מחשבה שהשכלה לא צריכה להיות מותרות ושעם הכוח שלה ניתן לצמצם פערים ולפתוח הזדמנויות. כיום אנו מבינים שסטודנטים חלשים מבחינה אקדמית או סוציו־אקונומית אינם מפיקים תועלת רבה מקורסי MOOC. בנוסף מאד קשה ללמוד לבד באינטרנט ללא מורה. בראייתי מורה לא משמש רק כמעביר חומר, הוראה הינה הדרכה, עידוד ועזרה. המורה הוא זה שנותן מסגרת, מסתכל על התלמיד ועל התקדמותו האישית. הבעיה העיקרית של MOOC היא השיעור הזעום של הסטודנטים שמשלימים את הקורס. למידה דרך האינטרנט עם אינטראקציה מינימלית הוכחה כמתאימה למספר מוגבל של סטודנטים בעלי מוטיבציה פנימית גבוהה. אמנם ה MOOC מאפשר "לטעום" קורסים רבים ולהיחשף לנושאים ולמרצים מגוונים. אבל גם כשלוקחים עובדה זו בחשבון, הפער בין מספר הנרשמים למסיימים גדול מדי. במקרים האופטימיים ביותר מדובר ב־10% מהנרשמים שמגיעים לקו הסיום. ברגע שנרשמים לקורס שלא עולה כסף, שבו אף חבר לא מחכה לך בכיתה ואין תחושת "לא נעים" מהמרצה — המחויבות אפסית, ולכן קל להירשם ולהתחרט. אך מעבר לכך, האם בקורסים ובאוניברסיטה המקוונת טמון כל הפוטנציאל של עתיד הלמידה ? האם אין מקום לשינויים נוספים וקיצוניים יותר שיובילו ויתאימו את מוסדות ההשכלה הגבוהה למלא את ייעודן למול עולם העבודה העתידי ?

את הלומדים לתואר ניתן לחלק באופן גס לשתי קבוצות עיקריות (לא שוות) אילו המעוניינים להישאר בעולם האקדמיה, ולעסוק במחקר, ואילו המעוניינים לעסוק בתחום הלימוד למחייתם בפרקטיקה חיצונית. מהפכת המכללות בישראל אפשרה את הנגשת ההשכלה הגבוהה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. עד להקמתן כל מי שרצה להיות מהנדס או עורך דין היה חייב ללמוד באוניברסיטאות, שהחזיקו בידן את ההגמוניה על חלוקת הידע, והתארים. המכללות אפשרו לאנשים רבים לרכוש השכלה ולשנות את עתידם, ואת עתיד המדינה. מחקרים רבים, צופים כי אנו על ספו של שינוי עמוק בשוק העבודה. שינוי אשר מחד יהפוך משרות רבות למיותרות, ומאידך ייצור משרות חדשות בתחומים שעדיין לא נחשפו. בדומה למהפכת המכללות ואל מול האתגר הבא על מוסדות ההשכלה הגבוה להיערך ולהשתנות, הגיע הזמן לחשוב ולפתח מודלים חדשים ומותאמים לעתיד.

בעולם של התקדמות וההשתנות תמידית בו מדברים על דור של עובדים אשר ידלג בין מספר עבודות ודיסיפלינות במהלך חייו. ועל סטודנטים שבסיום לימודיהם יהיו נגישים בקצות אצבעותיהם ליכולת לתכנן, לעצב, לייצר ולמכור כל דבר מחומר כתוב ומצולם ועד שירותים ומוצרים בהיקף גדול. עובדים יזדקקו לעדכון כמעט תמידי של הידע המקצועי. קשה להאמין שלמידה ממוקדת של כמה שנים במסגרת מוסד אקדמאי תוכל להקנות להם את מה שהם צריכים לדעת. לכן יהיה עליהם להמשיך וללמוד להישאר גמישים ופתוחים ליצירתיות. וכאן עולה השאלה האם מודל ההתמחות במסלול מקצוע אחד הוא הנכון ? בראייתי מוסדות ההשכלה צריכים לעבור מחשיבה על "בניית מסלולים ללמידה" ל"בניית מחלפים ללמידה" ולהקנות, מעבר לידע הנלמד כיום למקצוע מוגדר, ידע רוחבי (מיומנויות) שיאפשר את ההתפתחות והמעבר בין המקצועות בעתיד.

קווים לדמותו של המוסד האקדמאי העתידי

תוכן:

- מיומנויות בסיסיות - לימוד ידע מקצועי וכישורי חשיבה דינמיים, ובכלל זה יכולות רכות נוספות, שאינן נלמדות באוניברסיטה, אך מסייעות לסטודנט להתמודד עם דרישות המעסיקים. לעזור לסטודנטים ללמוד בעצמם ולהתאים את עצמם לנסיבות המתפתחות.

- ייחודיות של תחומים - הפרדה בין תחומים דינמיים כמו מקצועות ההייטק - לתחומים אחרים להתאמת התכנים ותצורת הלימודים.

- בסיס ערכי חברתי – שילוב ידע מתחומי מדעי הרוח וחלק ממדעי החברה באזורים שאינם יישומיים. כרובד חיוני להשכלתו של אדם. כאן המקום בו על האקדמיה להבדיל את עצמה ממכללות מקצועיות טכנולוגיות.

מבנה/מודל:

- חיפוש הארוס המקצועי - אקדמיה כמקום שדרכו מתנסים ומחפשים את התשוקה והכישרון האמיתי של הלומד ועל בסיסו מתמחים.

- תכנית לימודים "רזה" - תכנית לימודים ממוקדת, אפקטיבית ותכליתית, כזאת המכינה את הסטודנט לאתגרים העתידיים.

- קורסים בין תחומיים ורב תחומיים - למידה רב תחומית אשר מבססת ידע רוחבי שמאפשר "מיקבול" – לעשות גם וגם ואת המעבר בין המקצועות בעתיד.

- "מחלף אקדמיה צפון" - שורת קורסים בסיסיים אשר יאפשרו בעתיד מעבר בין מקצועות ותחומים. דוגמא – שפה, שפת מחשב, אוריינות למיניה, יכולת בניית סיפור ממידע. ועליהם שכבה של קורסי יסוד לתחומים בהם אני רוצה לעסוק ואז סל של יכולות שאני מתמחה בהם.

- "מחלף אקדמיה דרום" - המוסד האקדמי מלווה את הלומד לאורך כל חייו ומשמש כמחלף המאפשר את המעבר בין המסלולים לאורך חייו של העובד.

- התאמה אישית (תואר אישי) – מעבר מתואר אחד לכולם לתואר מותאם אישית לתחומי עניין, יכולות ושורת יכולות מקצועיות נדרשות בהתאם להתפתחות התעשייה. לדוגמא משפטן בתחום הבינה המלאכותית ברכבים אוטונומיים.

גבולות האקדמיה:

- למידה מתוך שונות - שילוב סטודנטים בינלאומיים במסלולים אטרקטיביים.

- קשר סימביוטי בין התעשייה לאקדמיה - הקניית ניסיון רלוונטי לסטודנטים שילוב בין הכשרה מקצועית למשך הכשרה קצר וממוקד. גיוס סטודנטים, למידה רלוונטית, מחקר משותף, שמירת כשירות מקצועיות העובדים באופן רציף בעזרת האקדמיה.

- מנוי כושר למידה – הלמידה לא מסתיימת לעולם. הקשר בין האקדמיה לסטודנט נמשך לאורך כל חייו.

- שת"פ בין מוסדי – תכנית רב תחומית שמבוססת שיתופי פעולה בין מוסדות מומחים בתחומים שונים.

- מחקר – מחקר רלוונטי הן מהיבט צרכי הכלכלי והן מהיבטי קידום ערכים ופיתוח חברתי.

למידה והוראה:

- הוראה היברידית - משלבת הוראה אנושית פנים אל פנים עם חומרים מקוונים.

- עידוד חדשנות - חממות ואינקובטורים להחלפת רעיונות וקידום יזמות חדשנית תוך שיתוף פעולה וסיוע מהמוסד האקדמי.

- למידה והוראה אחרת - פיתוח שיטות הוראה, למידה וההערכה חדשניים למול אתגר הדורות והעולם המשתנה.

- פיתוח פדגוגית מבוגרים – התמחות בפיתוח והתאמה של דרכי הוראה ולמידה למבוגרים בשכבות גיל ודורות שונים.

- הרצאות במוסד במתכונת TED, מתכונת של פאנל עונה לשאלות ועוד.

- למידה בהתנסות – השתלבות בתעשייה כבר בשלבים בסיסיים של הלמידה לצד פתרון בעיות אמיתיות מהתעשייה (האקתון) במהלך התואר.

- כיתה היברידית – בכיתה / היכל אחד הוראה ולמידה מבוססת טכנולוגיה בכמה דרכים ושיטות.

- לימוד בקאסט משתנה – קבוצות סטודנטים (טלנטים) שחוברות יחד לשם למידה מבוססת פתרון בעיות.

סיכום:

מערכות החינוך לילדים בכל העולם עוסקות בצורך בשינוי בתפקיד ובייעוד בית הספר, שיטות הלימוד, תפקיד המורה ובאדריכלות הפדגוגית. זאת על רקע השינוי שחל בדור הלומדים ובעולם העבודה. לעומתן ניצבת המערכת האקדמית תקועה עדיין בפרדיגמה הישנה של הלימוד והייעוד המסורתי. בקרוב יגיעו הבוגרים של בתי הספר החדשים לאקדמיה. סטודנטים שהורגלו ללמוד אחרת במרחב אחר, בפדגוגיה אחרת במטרות שונות ועם מורים שהם מנטורים. האקדמיה חייבת להשתנות לקראתם להתחדש ולהתאים את עצמה למאה ה 21.

עולם העבודה משתנה לנגד עינינו כבר בשנת 2015 הצביע דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב כי כ 40% מהעובדים בישראל נמצאים במקצועות שיכחדו בשל החלפתם ב-20 השנה הקרובות בידי מחשבים. אוניברסיטה לא תוכל להכיל את הידע שיש לתת למקצוע. סטודנט שסיים עכשיו את לימודיו יצטרך בעוד כחצי שנה לערוך ריענון נוסף על הטכנולוגיות והמערכות שנכנסו לשוק.

בעוד כל זה קורה החידוש היחיד שאנחנו רואים במוסדות ההשכלה הגבוהה היא האפשרות ללמוד בצורה מקוונת ובאוניברסיטאות וירטואליות המשלבות למידה עם קורסים מוסרטים. אך האם זה מספיק ? מוסדות ההשכלה הגבוהה חייבים להתעורר ולגשת לבחון גישות ושיטות אחרות לכל המוצר שנקרא אקדמיה/ לימודים גבוהים ועדיפה שעת אחת קודם.