"בפעם הראשונה נתנו לי אחריות, אז לקחתי אותה והתפתחתי, הרגשתי שמאמינים בי", כך סיפר לי חייל בן 19, שהדריך קבוצה של קצינים בוגרים בתוכן שפיתח בעצמו. דווקא במערכת הצבאית, שנתפסת כארגון המפוקח והבלתי חופשי ביותר, ניתן לפגוש דוגמאות בהן מפקדים מאפשרים חופש ליוזמה ולפוטנציאל של הפקודים שלהם, במיוחד במערכי ההדרכה.
החופש עובד בכל היבט בחיים שלנו אנחנו דורשים את החופש להחליט בשביל עצמנו אבל כשזה מגיע לחיי בית הספר יותר מידי אנשים חנוקים מוגבלים חסומים וכבולים על ידי בירוקרטיה וכללים שאין להם שום קשר לקידום הפוטנציאל הטמון בהם.
"שחרור החברה הוא פילוסופיה עסקית, שמנהיגים ברחבי העולם משתמשים בה כדי לשנות בצורה רדיקלית את הארגונים שלהם. מנהיגים משחררים מאמינים שמקום עבודה המבוסס על כבוד וחופש הוא סביבה טבעית יותר ממקום שמבוסס על חוסר אמון ופיקוח. אז הם פעלו כדי להתאים את הארגונים שלהם, הם נתנו חופש ליוזמה ולפוטנציאל של האנשים, וכך הזניקו את ביצועי החברות שלהם." (חופש בע"מ – בריאן מ.קרני ואייזק גץ)
במהלך הסגרים שהוטלו על מערכת החינוך בישראל, על רקע מגפת הקורונה, הופסקה, בעל כורחם, עבודתם בשטח של מאות מפקחי משרד החינוך. הלכה למעשה מנהלים וצוותי חינוך מצאו את עצמם במציאות של "שחרור ארגוני". למרות הפסקת פעולתם של המפקחים לזמן מסוים זכו בתי ספר רבים בישראל לזמן של צמיחה והשתנות ומנהלי בתי הספר הוכיחו את יכולתם לנהל את הארגונים שלהם באופן יצירתי תוך מתן מענה למצבים מורכבים ואף למידה והתפתחות למול מציאות משתנה תכופות. החופש שניתן למנהלים הוענק גם למורים והיווה גם מרחב לחופש הלמידה לתלמידים. עצוב הדבר שמשרד החינוך ומרבית בתי הספר לא הצליחו לשמר את החופש הזה לאורך זמן.
משרד החינוך הוא הגוף הממונה על קיומו וקידומו של החינוך במדינת ישראל. במסגרת אחריותו זו חלה על המשרד חובה לפקח על פעולתם של מוסדות החינוך. הפיקוח בבתי הספר מתבצע בין היתר באמצעות מפקחים. תפקידיו של המפקח הוגדרו בהרחבה בתקנות חינוך ממלכתי משנת 1956.
· ייצוג המשרד כלפי המוסד החינוכי וקישור בין המוסד, המשרד ורשות החינוך המקומית
· הערכה של המוסד החינוכי ובקרה עליו
· מעורבות בנושאי כוח אדם במוסד
· סיוע למנהל והדרכתו
· טיפול בפניות של עובדי הוראה, הורים, תלמידים וגורמים ציבוריים לגבי מוסדות חינוך.
לביצוע משימות אלה מועסקים היום במשרד החינוך כ 850 מפקחים בכ-5,300 בתי הספר בישראל שבהם לומדים כ-2 מיליון תלמידים.
כמעט 70 שנה לאחר כתיבת תקנות החינוך, בהן בחרו לעשות שימוש במושג מפקח, לא נעשה בראייתי תיקון והתאמה מספק של מערך זה לא כל שכן בתואר המשרה. על פי האקדמיה ללשון העברית "תפקידו של המפקח/ת הוא להשגיח על מעשיהם של הנתונים לאחריותו, להשגיח על הפעולה התקינה של מכונה, ממונֶה להשגיח על פעולת אחרים."
במציאות שבה אנו חיים הגיע הזמן לעדכן את תקנות החינוך בתחום זה ולהשתחרר מתפיסת המהפכה התעשייתית בה נדרש מפקח על קווי הייצור של העובדים. זו העת לעבור מתפיסה של "מפקח" לתפיסה של "מפתח". משונה ואף מטריד שמערכת החינוך בישראל ממשיכה להעסיק בתפקיד תחת תואר "מפקח". תואר שהלך ונעלם ובטח לא קיים היום במרבית מהמגזרים התעסוקתיים בישראל. השימוש במושג "מפקח" מצביע בראייתי על תפיסה מערכתית שמשפיעה גם על תפיסתן של מנהלות בתי הספר למול צוותיהן.
"ההגבלות גורמות לאנשים להרגיש שאין להם שליטה על חיי העבודה שלהם דבר זה מוביל בתורו ללחץ עייפות וחוסר מחויבות לעבודה." ("חופש בע"מ"). כך גם לגבי מערכת החינוך בישראל בה הפיקוח על צוותי החינוך המתבטא בדרך כלל במתן דין וחשבון למאות מפקחים, מוביל להגברת העומס והביורוקרטיה עליהם. התוצאה היא שבמקום לקדם את מערכת החינוך ולשפר את איכותה גורם מערך הפיקוח לתוצאה הפוכה.
בשורה התחתונה - נכון יהיה כי מנהיגות משרד החינוך תבחן דרכים לשחרר את הארגון. ואולי הביטוי הראשון יהיה בשינוי שמו ותכניו של תפקידו של מערך הפיקוח. כן גם שינוי סמנטי יעיד על כוונות ועל תוכן אחר לתפקיד – חשיבה על תמיכה, ליווי ופיתוח של בתי הספר - המנהלים והצוותים. שינוי שכזה יהווה השראה ושינוי שתחלחל ותשפיע גם על הלומדים. לסיכום, מעתה אמור אני מפתח במשרד החינוך, במערך הפיתוח של המשרד.
